שניצלונים בציפוי פירורי לחם ושומשום

למרות שאוטוטו אני חוגגת 40 (סתם, לא ממש אוטוטו, עוד שנתיים) אני עדיין אוהבת את האוכל שאהבתי בילדות. אני עדיין מעדיפה שניצלונים על שניצל, פירה או צ'יפס על אורז ועוגת שוקולד עם מלא סוכריות על פני אקלר או קינוח מפונפן.

יש משהו באהבות הראשונות שלנו שקשה מאוד להשתחרר מהן. גם כי הן טעימות אבל גם כי הן מזכירות רגעים תמימים וחוויות טובות. הן מזכירות לנו שבתוך תוכנו כולנו עדיין ילדים, גם אם הגיל מראה קצת אחרת.

השניצלונים האלה הם מסוג הארוחות שאני לא יכולה לעמוד בפניהן, ואם תשימו ליד גם פירה או צ'יפס אני בכלל אהיה מאושרת.

ולמרות זאת, הרבה שנים שלא הכנתי אותם בבית והעדפתי לאכול אותם בחוץ, בעיקר בגלל שאין לי סבלנות לעמוד שעות ולטבול רצועה רצועה בקמח ואז בביצים ואז בפירורי לחם ומשם לטיגון. כל ההתעסקות הזאת לא בשבילי.

ביום שישי אחד, כשממש התחשק לי שניצלונים ולא היה לי כח לנסוע למסעדה הקרובה, החלטתי לנסות ולמצוא קיצור דרך שיקל עלי. כך נולדה שיטת העבודה הזאת שלא דורשת ציפוי בקמח ואז בביצים אלא רק טבילה של כלללל הרצועות ביחד בבלילה ומשם לפירורי לחם.

זה גם מקצר את העבודה וגם פחות מלכלך. ממש פחות. בעיקר אם תעבדו לפי הכללים שכתבתי לכם בשלבי ההכנה.

ואם אתם תוהים בשביל מה יש מייפל וחרדל במצרכים, אז הם שם כדי להסמיך את הבלילה ולרכך את העוף ואם תציצו למטה בהערות תגלו גם אופציות להחליף אותם במקרה ואתם לא רוצים או שאין לכם בבית. ואגב, ממש לא מרגישים אותם. לא את המייפל ולא את החרדל, אז אל דאגה בהקשר של ילדים.

ואפרופו ילדים, כשאתם מכינים את השניצלונים האלה, והילדים שלכם ירוצו לצלחת ויגנבו אחד או שניים, תזכרו שבעוד כמה שנים, כשהם יהיו גדולים, הם יכינו בעצמם את האוכל הזה ויזכרו בכם. בריח שהתפשט בבית, בארוחה המשפחתית וברגעים האלה שמישהו היה שם כדי לדאוג ולשמח אותם.

ואגב, אם אין לכם זמן להכין את כל השלבים האלה באמצע שבוע, אפשר להכין הכל ולצפות ואז להעביר לקופסה, עם נייר אפייה בין השכבות, ולשים במקפיא. כשרוצים לטגן פשוט מוציאים את הכמות הרצויה, ממתינים שעה עד שהשניצלים מפשירים ומטגנים.

מגישים לצד פירה, צ'יפס, אורז או כל תוספת אחרת שאוהבים. ואפשר גם בתוך פיתה!

הכי טעימים ישר מהמחבת