אם יש משהו שחשוב לי, מדיר שינה מעיני וגם קצת מתסכל אותי, זה לראות ילדים שחיים על ביסלי ופיצה. שלא אוכלים ירקות ופירות לא כי הם לא אוהבים, בעיקר כי לא מנגישים להם אותם כמו שצריך.
קחו את אחיינית שלי. היא בת 3, אוהבת מאוד ירקות, אבל בארוחות המשפחתיות בשבת לא שמים לה בכלל ירקות בצלחת. למה? שאלה טובה. אולי כי זאת ארוחת צהריים ואולי כי זה לא בבית שלה אלא אצל סבתא וסבא, ואולי כי פשוט זה פשוט לא בתודעה.
כשישבתי איתה ממש לפני כמה ימים במסעדה, דבר ראשון שהיא ביקשה זה סלט. "הרבה עגבניות" היא הורתה לי.
ואחר כך התמלאה הצלחת שלה גם בטוסט וצ'יפס. ואת מה היא אכלה קודם? את העגבניות.
זה מדהים שזה מגיע ממנה, אבל הרבה פעמים זה לא ככה. לרוב ילדים מתחילים לפתח אנטי לירקות אחרי הכניסה לגן, שם מגיע ילד אחר שאומר איכס על מלפפון ולכו תגידו לו שרק לפני רגע הוא אהב את זה.
שזה מזכיר לי סיפור.
לפני שנתיים הגעתי ליום הולדת של בת של חברה. היא בדיוק חגגה 4 ועשו לה מסיבת יום הולדת משותפת עם כמה ילדים אחרים.
אחרי ההפעלות, המתנות, השירים והריקודים הגיע הזמן לאכול.
בצד אחד של החדר, על שולחן ארוך ארוך, הוצבו 10 מגשים על פיצות ולצידם חטיפים.
בצד השני, על שולחן קטן יותר, שמו סלטים ופסטה שמישהי הכינה, צלחת ענקית של פירות צבעוניים ופשטידה.
כששאלתי למה בעצם ההפרדה, סתם כי תהיתי למה לא שולחן מתוקים ושולחן מלוחים, הופתעתי ממש.
"זה השולחן של הילדים", היא הצביע העל השולחן עם הפיצות. "וזה של המבוגרים". אמרה בלי לשים לב בכלל שיש כאן בעיה.
אין לי בעיה עם פיצה, אני אוכלת גם ג'אנק ובטח לא חיה על ירקות ופירות בלבד, אבל היי, גם אם רוצים להביא פיצה, שזה אחלה, למה היא לא נמצאת על השולחן לצד סלט ופשיטדה? למה להראות לילדים שהם צריכים לאכול פיצה בזמן שרק מבוגרים אוכלים סלט.
מה שהיה מופלא, זה שהילדים כמובן לא ידעו על החלוקה הבעייתי ורבים נהרו לכיוון שולחן הפירות והפשטידות. זה לא סתם שאומרים שילדים חכמים, קצת חבל שבלי לשים לב הורים רבים מקבעים את הרגלי האכילה שלהם.
אי אפשר להכריח ילד לאכול גזר ותותים, אבל אפשר וצריך להנגיש לו את זה בכל ארוחה. ולהוות דוגמה. זאת אגב, ממש לא דוגמה שהייתם רוצים שהילד ילמד ממנה.
אין לי ילדים, ולפעמים קצת יותר קל מרחוק, אבל יוצא לי לדבר על הנושא הזה המון עם הורים, כאלה שנלחמים בשביל שהילד יאכל ירקות ופירות וכאלה שהילדים שלהם כן אוכלים. אז איך בכל זאת מצליחים? הו, שאלה טובה.
והיא עלתה שוב בעקבות נשנושי הגזר שהוציאה טעים בשבע (של שטראוס), איתם אני עובדת שנים.
מדובר בעצם במיני גזרים, קראנצ'יים בטירוף ומתקתקים כמו שרק גזר יודע להביא איתו מהאדמה. אני כרסמתי אותם בשנייה וחצי ממש כמו חטיף, ופתאום קלטתי שהם הכי מדהימים לילדים. כי קל לאחוז בהם, כי יש בהם מתיקות, כי הם יפים ואפשר לשחק איתם קצת בצלחת והם עדינים ולא אגרסיביים כמו הגזר הגדול שלעיתים יכול להרתיע.
אז קפצתי על המציאה ואספתי מכמה הורים שאני מכירה, ומאוד מעריכה את דרכם הקולינרית, את הטיפים הכי טובים איך לשלב גזרים קטנטנים, ובכלל ירקות, בארוחות והנה 5 הטיפים שהכי התחברתי אליהם.
אתם כמובן לא חייבים לאמץ את כל הטיפים, נסו כל פעם אחד או שניים ותהיו עקביים. אם זה לא עובד אחרי כמה חודשים נסו אחד אחר. בסוף משהו יתפוס ומבטיחה שזה יהיה שווה את זה.
לקח 5 דקות להכין את הפרפר הזה. צילום: אפיק גבאי
יצירת אמנות בכוסות
יש לכם כוסות צבעוניות בבית? מושלם. שימו אותם על השולחן אחרי הגן או בית הספר ומלאו בכל כוס ירק אחר חתוך לגודל שנעים לאחוז בו. את העגבניות שרי והגזרים הקטנים אפילו לא צריך לחתוך, גם לא את התותים. אבל נגיד מלפפון מומלץ לחתוך.
שימו שם ירקות ופירות ונסו להוסיף מדי פעם ירק או פרי אחר שהילד לא מכיר. כדי שלא ישתעמם. כשהוא ישאל אתכם מה זה הסגול הזה, תוכלו להסביר לו בקצרה מה זה צנונית. זה גם יפתח שיחה חשובה וגם יגרום לילדים להתרגש מיצירת האמנות שניצבת על השולחן.
הקפידו להשאיר את הכוסות הצבעוניות האלה על השיש, במקום שהם יכולים להגיע אליהם לבד, גם בזמן ארוחת הערב ועד שילכו לישון. לא בטוח שהם יושיטו את היד בפעם הראשונה אבל אין לי ספק שלאט לאט הם יטעמו. כמובן שאם עושים את זה מגיל ממש צעיר אז הסיכוי גדול יותר להרגיל אותם לזה. ואגב, תנשנשו קצת גזר גם אתם. דוגמה אישית אתם זוכרים? 🙂
לשחק עם האוכל
אומרים שלא משחקים עם האוכל, אבל לפעמים כדאי. במקום לתת להם צלחת לבנה (או כחולה מפלסטיק) שבצד אחד שלה יש חביתה שהכנתם בשנייה ויצאה קטנה כמו מטבע של 10 אגורות ובצד השני יש כף קוטג', תשקיעו עוד 5 דקות ותכינו להם צלחת צבעונית ושמחה. כזאת שגם אתם הייתם שמחים לקבל.
לא חייבים להכין דגים מפונפנים כמו פה בתמונה (לי היה זמן להשקיע), אפשר אפילו להניח 2 גזרים קטנים באמצע הסנדביץ' ולקרוא לו כריך פרפר – ובכלל, לתת שמות מפונפנים ומגניבים לאוכל זה שוס. תודו שזה בקטנה. ואגב, לא יראו לא יאכלו, אבל תמיד תנסו.
אגב, אני קראתי לרוטב סלק ורוד של פסטה רוטב של נסיכות והפלא ופלא הילדה, סרבנית הירקות, אכלה אותו.
ואיך מכינים פרחים מירקות? פשוט חורצים משולש לאורך כל הירק, מסביב, ואז חותכים לפרוסות.
אוכלים עם העיניים
צלחות אוכל לילדים עברו מהפכה בשנים האחרונות. כשאני הייתי ילדה הייתה צלחת אחת כתומה בבית שהייתה מיועדת לילדים. וזהו. היום יש מגוון אדיר של צלחות אוכל מאוירות ושמחות. יש צלחות מחולקות לילדים שלא אוהבים שהאוכל שלהם מעורבב, יש צלחות מפלסטיק או ממלמין ויש גם קערות מגניבות וסכו"ם להתעלף.
תנו לילד לבחור את הצלחת ואם יש לכם זמן בקשו ממנו לצלחת אותה איתכם. הסבירו שצריך לשים שם ירק (תראו איזה מהמם נראים הגזרים והתותים בצלחת!), חלבון ופחמימה או רק ירק וחלבון, מה שתרצו, ותנו להם להחליט מה מתחשק להם היום. כולנו אוכלים עם העיניים וגם אם אין זמן להכין כריך בצורת פרפר אני בטוחה שיש לכם שנייה לבחור צלחת שמכבדת ומשמחת.
מבשלים ביחד
שתפו את הילדים בהכנה. מניסיון אישי שלי זה המתכון הכי טוב לגרום לילד לאכול. אפשר לשלב את הגזרים האלה למשל בתוך פשטידה, ככה שלמים כי הם קטנים ודקים, ואז לחתוך ולגלות נקודות כתומות משגעות. אפשר להניח את הגזרים, כשהם חתוכים לחצי, מעל פריטטה (חביתה שמכינים בתנור) ואז תתקבל חביתה תפוחה עם חצאי גזר למעלה. פשוט תשחקו ותנו להם להשתתף בחוויה הזאת. ברור שלא תמיד יש זמן, חשק או רצון לבלגן את המטבח, אבל מדי פעם זאת יציאה נהדרת מהשגרה.
תרוויחו גם זמן איכות, גם למידה משותפת וגם עוד דרך לגרום להם לאכול מה שהם בישלו. ואם לא טעים להם? אין בעיה. פעם הבאה תכינו משהו אחר. לא להכריח לאכול, רק לטעום.
הכי פשוט הכי טעים (וגם: אל תתפסו בלעדיהם)
והנה טיפ אחרון, בהקשר לגזרים המשגעים האלה. זה ישמע אולי הכי פשוט אבל קחו אותם איתכם בשקית בתיק. ככה כמו שהם. כן, כמו שאתם לוקחים במבה או ביסלי.
שעה אחרי שהם ישחקו בגינה ויוציאו אנרגיה, וירוצו אליכם כדי לקבל משהו לנשנש, תוציאו אותם. אפשר אגב גם להביא איתכם איזה מטבל שהם אוהבים. נגיד חומוס קטן או טחינה שקונים רגע בדרך. ממש כיף לטבול אותם בפנים.
ותזכרו שאמרתי, אבל קחו כמות גדולה יותר, כשתשבו מולם בגינה רוב הסיכויים שאתם אלה שתסיימו את הגזרים עוד לפני שהם ירוצו לבקש משהו לאכול.